מצודת דוד על ישעיהו ל׳

1 הוי. אמר הנביא יש להתאונן על ישראל שהמה בנים הסוררים מדרך הטוב במה שעושים עצה ואין העצה ההיא ממני רצה לומר אין אני חפץ בה:

2 ולנסוך מסכה. להתכסות במכסה ולחסות בצלם ואין רצוני בזה:

3 למען ספות. כאלו מעט להם בחטאות שמאז וחפצם להוסיף עליו כי לחטאת תחשב לבקש עזר ממצרים ואת פי ה׳ לא שאלו:

4 ההולכים. עתה יפרש מה עשו ואמר אשר הלכו לרדת למצרים לבקש מהם עזר ולא שאלו פי ה׳:

5 לעוז. להתחזק בחוזק פרעה:

6 לבושת. כי לא יועילו:

7 שריו. שרי ישראל הכניעו עצמם לבוא אל פרעה לצוען ואלה היו מערי הבצורות שביהודה שלא חסו בה׳ ושאלו עזר מפרעה וכבשוה סנחריב:

8 חנס. היא עיר המלוכה:

9 כל הבאיש. הכל בושו ונכלמו בלכתם אל עם אשר לא יועילו להם:

10 לעזר. ההליכה שמה לא יהיה לעזר כ״א לכלימה:

11 משא בהמות נגב. ר״ל הכלימה תהיה על אשר נשאו משאות מכסף וזהב בהמתם להוליך שוחד למצרים היושבת בנגב א״י:

12 בארץ צרה וצוקה. ועברו דרך המדבר שהוא ארץ צרה וצוקה מקום אריות:

13 מהם. ר״ל מהמזיקים המצויים שמה יש מהם אפעה ושרף המעופף:

14 ישאו. היו נושאים עושר רב על עירים וגמלים אל עם אשר לא יועילו:

15 ומצרים הבל וריק יעזורו. ר״ל מלבד שאין הכח בידם לעזור הנה עוד מזדון לבם לא ירצו לעזור כי מצרים המה לאויבים לישראל:

16 לזאת. למצרים:

17 רהב הם. מתגאים בדבר שאין בידם להבטיח עזר ואין לאל ידם:

18 שבת. והם עם בטל ואינם רוצים לעזור:

19 עתה בוא כתבה. אמר להנביא עתה כתוב זאת לזכרון על הלוח אשד חתום וחקוק הדבר על הספר למען תהיה לזכרון לימים אחרונים עד עולם לדעת שלא על חנם הבאתי הפורעניות עליהם כ״א בעבור עונם:

20 כי עם מרי הוא. מה ששאלו עזר מפרעה ולא שאלו פי ה׳ נחשב למרד:

21 בנים כחשים. מכחישים בהשגחת המקום:

22 לא אבו שמוע. אינם רוצים לשמוע תורתו ולזה לא שאלו פיו גם בדבר המלחמה:

23 לרואים. לנביאי האמת יאמרו לא תראו נבואה למען הגיד לנו:

24 לא תחזו לנו. לא תנבאו לנו נכוחות:

25 דברו לנו חלקות. דברו כמו נביאי הבעל שמחליקין דבריהם ומחניפין לומר שלום יהיה לכם:

26 חזו מהתלות. הם אינם אומרים שהם מהתלות אבל הנביא קורא לדברי נביאי השקר מהתלות וכאלו הנביא אומר להם הנה תאמרו הנבאו לנו כדברי הנביאים האומרי׳ שלום הלא דבריהם המה מהתלות ולא דברים ישרים:

27 סורו מני דרך. אומרי׳ לנביאי ה׳ סורו מן הדרך הזה מן האורח הזה שאתם אומרים לנו בכל יום שלא נעשה כתאות לבבינו:

28 השביתו וכו׳. השביתו ממה שאתם אומרים לנו כל יום בשם קדוש ישראל:

29 בדבר הזה. בדברי הנביאים האומרים בשם ה׳:

30 בעושק ונלוז. במה שתעשקו עשירי העם לתת שוחד ומתן לנלוז הוא מלך מצרים הנלוז במעגלותיו:

31 העון הזה. הסרת הבטחון מה׳ וההשענה במצרים:

32 כפרץ נופל. כפרץ של חומה שנפל קצת ממנה וכמקום נפוח כעין אבעבועות הנמצא בחומה מקלקול הגשמים שהנה עם כי הפרצה או הנפוח היא בקצה החומה ובנין החומה היא חזקה עכ״ז תשבר ותפול כל החומה פתאום בעבור זה:

33 ושברה. ושבר החומה ההיא תהיה מכותת כשבר נבל מיוצר חרס אשר הוא כתות דק דק כי המכתת לא יחמול עליו מלכתתו כי טוב לו להחזירם לעפר לערבו בסיד לטוח הבתים והבורות:

34 ולא ימצא במכתתו. בהשברים הכתותים לא ימצא חרס גדול שיהיה ראוי לשאוב בו אש מן היקוד או לקחת בו מים מן הגבא וכאומר אם העון הזה הוא קטן בעיניכם מ״מ יהיה סיבה על כליון נפלא:

35 בשובה ונחת תושעון. אם הייתם בוטחים בי ולא במצרים הייתם אז נושעים בהשקט ונחת מבלי טורח מלחמה:

36 תהיה גבורתכם. הייתם מתגברים על האויב בישיבת השקט ובבטחון ה׳ מבלי עמל:

37 ולא אביתם. לא רציתם בזה כ״א במלחמה בעזרת מצרים:

38 ותאמרו לא. אמרתם לא נבטח בה׳ אלא נתרומם כנס הזה בעזרת סוסים הבאים ממצרים:

39 על כן תנוסון. בעבור זה תנוסון מפני האויב ויהיה לכם השפלה ולפי שהוא לשון נופל על לשון אמר כן:

40 ועל קל נרכב. נתחזק ברכיבת סוסים קלים הבאים ממצרים:

41 על כן יקלו רודפיכם. בעבור זה יקלו הרודפים ויתחזקו עליכם:

42 אלף אחד. אלף אנשים מכם אשר כל אחד יהיה מיוחד:

43 מפני. חוזר על מלת תנוסו לומר אלף מכם תנוסו מפני גערת אחד מן האויבים ומפני גערת חמשה תנוסו כולכם:

44 עד אם. תהיו מפוזרים עד אשר תשארו יחידים כתורן הספינה כאשר יעמידהו על ראש ההר שנראה למרחוק יחידית כי אין דבר נראה עמה:

45 ולכן. הואיל ולא אביתם לשמוע:

46 יחכה וכו׳. לא ידלג על הגזירה הרעה למהר להביא הטובה אלא יחכה וימתין עד בוא קיצה:

47 ירום. יתרומם ויתרחק לרחמכם:

48 כי אלהי משפט ה׳. ולכן יפרע תחלה מן המורדים בו:

49 אשרי וכו׳. אבל אשרי לכל המקוים לו לנחמות אשר הבטיח כי לא יפול דבר:

50 כי עם בציון. עוד ימים באים אשר העם הנשאר בציון והעם אשר ישב בירושלים לא יצטרכו לשאול בקשה מה בבכיה כי יחון אותם לשמוע קול זעקתם ואם תהיה בזולת הבכי:

51 כשמעתו. מיד כשישמע את קול יענה לך:

52 ונתן וכו׳. רצה לומר המקום יתן בלבבכם להסתפק בלחם צר ומים לחץ כאלו דחוק לכם הלחם והמים ולא תהיו שטופים אחר התענוגים כמו עתה:

53 ולא יכנף עוד מוריך. הקב״ה המלמדך להועיל לא יסתיר פנים ממך ואחז במשל כאדם המכסה פניו בכנף בגדו שלא יראוהו:

54 והיו עיניך. כשלא יסתיר פניו אם כן יהיו עיניך רואות אותו ר״ל תוכל לשאול כל צרכיך כי ימלא משאלותיך:

55 ואזניך וכו׳. לא כמו שאתם מואסים עתה בדברי ותאמרו לא תחזו לנו נכוחות כי אז תהיינה אזניך נטויות לאחורך ולשמוע דבר מאתי אשר יאמר זה הדרך לכו בו:

56 כי תאמינו. בין כשתרצו ללכת אל הימין בין אל השמאל תהיו תאבים לשמוע דבר ה׳ אם נכון הדבר:

57 וטמאתם וכו׳. רצה לומר בעיניכם יהיה טמא צפוי פסילי הכסף וחגורת מסכת הזהב:

58 תזרם כמו דוה. תפזרם ותזרקם למרחוק כמו הנדה היושבת רחוק מבעלה בימי נדת דותה:

59 צא תאמר לו. תאמר עליו צא חוצה וכן אמר חזקיה והוציאו את הנדה מן הקדש דה״ב כט ועל הפסל אמר:

60 ונתן מטר זרעך. האל יתן מטר לצורך זרעך וכו׳ וכן יתן לך לחם תבואת האדמה כי לא יבוא שדפון וירקון ולא יאכלנו הארבה:

61 והיה דשן ושמן. ארצך תהיה דשן ושמן לגדל פירות משובחים:

62 ירעה. כל אחד ממקניך ירעה במרעה טובה עד שכל אחד מהכרים יהיה רחב ובעל בשר:

63 עובדי האדמה. כי בהם חורשים השדה לזריעה:

64 בליל חמיץ יאכלו. מאכלם יהיה תבואה בלולה במוץ המוחזק ברוב תבואה:

65 אשר זורה. ר״ל יחזקו המוץ בתערובות תבואה נקיה אשר זורה ברוח על ידי הרחת ובמזרה להסיר הפסולת כי מרוב הברכה יאכילו גם לבהמות תבואה נקיה:

66 והיה על כל הר וכו׳. פלגים מרוב המטר:

67 ביום הרג רב. כל זה הטובה יהיה בעת שיהיה הרג רב במחנה אשור על ידי המלאך המכה בם:

68 בנפול מגדלים. באבדן השרים הגדולים שבהם:

69 כאור החמה. תבהיק אורה כמו אור החמה:

70 יהיה שבעתים כאור וכו׳. יהיה שבעה פעמים ככה וחזר ופירש שיהיה כאור שבעת הימים ביחד והוא ענין משל על רוב הטובה כלפי שנאמר ביום רעה שמש וירח קדרו יואל ב׳:י׳:

71 ביום חבוש. זה הטובה יהיה בעת ירפא שברם ומכתם ר״ל אחר מפלת אשור שיהיה מכה בהם:

72 הנה שם ה׳. מפלת אשור שהוא שם גבורתו של המקום הנה המפלה ההיא בא ממרחק רצה לומר מן השמים על ידי המלאך המכה בהם:

73 בוער אפו. הבערת האף וכובד המשא העמוסה על אשור בא ממרחק מן השמים:

74 שפתיו. שפתי ה׳ והוא דברי הנבואה על מפלת אשור:

75 ולשונו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

76 ורוחו. רוח פיו הוא כנחל השוטף בחזקה המגיע עד הצואר ושמה יחלקו את הגוף להיות מה ממעל למים ומה במים ור״ל כמו שיש סכנה במים הבאים ושוטפים בשעור זה כן יסתכנו מחנה אשור ויפלו:

77 להנפה גוים. רוח ה׳ דבר להניף העמים אשר במחנה אשור בנפת שוא כי הנפה היתה עשויה לברר הבר מן התבן אבל הנפה הרעה שנקביה גסות אין בה תועלת כי הכל נופל דרך הנקבים וכן מחנה אשור ינפו בנפת שוא כי כולם יכלו ולא ישאר שארית:

78 ורסן מתעה. כי הרסן ההושם על לחיי הבהמה מיישרה להוליכה בדרך הישר לבל תתע אבל הרסן שישים האל על לחיי העמים ההם להוליכם לירושלים הרסן הזה יתעה אותם כי ילכו לאבדון ר״ל המקום יתן בלבבם ללכת לירושלים לרע להם:

79 השיר יהיה לכם. בעת יפלו מחנה סנחריב יהיה לכם שיר כמו השיר שהיה במצרים בלילה אשר התקדש להיות בו חג והוא ליל פסח:

80 ושמחת לבב. יהיה לכם שמחת לבב כשמחת מביאי בכורים שהיה החליל מכה לפניהם לבוא בהר ה׳ הוא הר הבית:

81 והשמיע ה׳ וכו׳. אחז במשל מדרך בני אדם הנלחמים שמרימים קול צווחה לאיים על שכנגדם:

82 ונחת זרועו. הנחת זרועו להכות בהם יראה בקצף גדול ובלהב אש השורפת ובנפץ וזרם ואבן ברד ר״ל לא ישאר מהם שארית כאלו הביא עליהם כל המכות הללו:

83 כי מקול ה׳. מגערת ה, ישבר אשור כאלו הכה אותו בשבט המשבר:

84 והיה כל מעבר וכו׳. פתרון המקרא בסרוס כאלו אמר והיה בתופים ובכנורות כל מעבר מטה מוסדה אשר יניח ה׳ עליו ובמלחמות תנופה נלחם בם ר״ל יהיה שמח לנגן בתופים ובכנורות כל מקום אשר מחנה אשור שהוא כמטה מוסדה עבר שם בדרך מהלכו והשחיתה והשמחה תהיה בשמעם אשר המקום הניח עליו זרועו להכותו ונלחם בם במלחמות תנופת שוא כי כולם כלו ולא נשאר שארית כמ״ש למעלה להנפת גוים בנפת שוא:

85 כי ערוך מאתמול תפתה. הגיהנם בוערה בחוזק רב כאלו נערך מאתמול ר״ל מזמן קרוב שלא נקלקל הסדור עדיין:

86 גם היא למלך הוכן. לצורך סנחרב וחילו:

87 העמיק הרחיב. האל העמיק והרחיב את הגיהנם להחזיק את כל המחנה הגדול של אשור:

88 מדורתה אש ועצים הרבה. מדורת הגיהנם היא גחלי אש ושלהבת מעצים הרבה:

89 נשמת ה׳. ההבל היוצא מפי ה׳ שהיא כנחל של גפרית דולק בוערה שם בגיהנם והכל הוא דרך משל על מרבית היסורים: